אודות משקי דן
אודות משקי דן - רכש
משקי דן
תאגיד רכש משותף של משקי הדרום ומשקי הנגב.
מטרה
גיבוש כח הקניה המצרפי הקיים במשקי הנגב ובמשקי הדרום על מנת להשיג ערך מוסף לטובת הלקוח. התכנית הינה פרי יוזמה משותפת של משקי הדרום ומשקי הנגב ומהווה חלק ממהלך אסטרטגי שתכליתו התאמת חזונם העכשוי והעתידי של הארגונים לעשייה היומיומית. "משקי דן" מבצעת את פעילות הרכש של ארגוני האם ומאחדת אותה תחת קורת גג ניהולית ומשפטית חדשה. הפעילות במתכונתה החדשה פועלת בשמם של לקוחות המהווים את כח הקניה המצרפי ומארגנת בצורות שונות את מיצוי כח הקניה הנ"ל תוך ניצול יתרון הגודל.
הנפשות הפועלות
תאגיד הרכש מנוהל על ידי מיכה אמיר.
את הרכש בתחום היצרני מנהל אלי שוורץ ואת התחום הצרכני תמיר ארז.
ריקי בלום ודפנה ברוקנטל – אחראיות קשרי לקוחות.

 

בהנהלת התאגיד מכהנים:
מנכ"ל משקי הנגב – דדי רובינשטיין, יו"ר
מנכ"ל משקי הדרום – מורדי ונטורה
מנכ"ל משקי דן – מיכה אמיר
נציג ממשקי הנגב ונציג ממשקי הדרום

פעילות בשטח
* עסקת עופות וחלקי עוף עם תנובה.
* ריכוז הזמנות זרעים של תבואות חורף.
* מכרז לבחירת ספק סלולרי.
* בדיקת מחירי קניה של דלקים, שמנים וגז.
* ביקורת חשבוניות כללית.
* קורס מנהלי כולבו ומרכולית.
* ריענון הסכמי ספקים, התקשרות מול "משקי דן"
* אפיון ובחירת מערכת מידע.
תמורות בארגוני הקניות
תשעה ארגונים אזוריים פועלים במדינת ישראל. הארגונים נוסדו כארגוני קניות ותכליתם המקורית היתה לאחד כוחות מסחריים של בעלי הארגונים – אגודות שיתופיות חקלאיות ב"התישבות העובדת", על פי רוב קיבוצים ומושבים שיתופיים – המרכיבים אותם (להלן: "המשקים"), לקיים חלקים מהפעילות המסחרית של הללו במשותף וכל זאת על מנת למצות את התועלת המירבית האפשרית מהגודל המצרפי של המשקים. בעבר נוצל היטב יתרון זה תוך כדי הפעלת מנגנונים משותפים. הארגונים האזוריים היו מאד מעורבים ברכישת תשומות חקלאיות, ברכש חומרי גלם לתעשייה ובקניית מוצרי צריכה. כמו כן, היו ארגוני הקניות מעורבים במכירת התוצרת. כל אלו, בשמם של המשקים. עם הזמן חלו תמורות שונות בכללי ובתנאי הסחר המקומי והגלובלי. התמורות דלהלן השפיעו באופן דרמטי על רלבנטיות הארגונים בתווך שבין ספק ללקוח ויצרו פיחות בערכו של הארגון כבעל יכולת לרכז כח קניה ולהציג למשקים את הגודל כיתרון.


1. השווקים השונים השתכללו ורכשו לעצמם יכולות משופרות בכל הקשור לקרבה אל הלקוח, לרבות יכולות לוגיסטיות, יכולות בתחום הגביה, יכולות שיווק מכירה והפצה ועוד. הספק אולי פחות זקוק ובודאי פחות מעריך, גורם מרכז בדמותו של ארגון הקניות שיעמוד בתווך בינו ובין הלקוח הסופי. הספק במקרים מסוימים מעדיף את הקשר הישיר שמייתר את הצורך בתשלומי עמלה. העדרו של הגורם המרכז מאפשרת לספק אפליה בין לקוחות (לפעמים אפילו בין לקוחות שונים בתוך אותו קיבוץ), מאפשרת לספק להתמודד בכלים שונים ומשונים בתחרות חופשית, לא תמיד מבוקרת.


2. התרחבה והסתעפה הפעילות של הארגונים. הסחר המשותף יצר לארגונים סדרה של נכסים. במרחבי הארגונים צמחו מפעלים אזוריים כגון בתי אריזה, מפעלי תערובת, משחטות, מנפטות ומנגנוני שיווק, התארגנויות סקטוריאליות ו/או אזוריות לצורך ענין משותף ועוד ועוד. פעילות הסחר יצרה בארגון צורך בפעילות תומכת פיננסית וגזרה על הארגון עיסוק בניהול סיכונים, העמדת מסגרות אשראי, מערכי תשלומים וגביה ועוד. הארגון מוצא את עצמו איפה, עוסק בתחומים נוספים שמשפיעים על אופיו ו"מתחרים" בפעילות הרכש על אמצעים, משאבים כספיים, משאבי ניהול ותשומת לב.


3. ההתישבות העובדת, בהכללה גסה, חוותה משברים פיננסיים וכלכליים. הארגונים היו מעורבים בחלק מן המשברים בין במישרין – בכשל במפעלים אזוריים – ובין בעקיפין הסדר הקיבוצים, חוק גל וכדומה. אגב, בחלק מהמשברים הוטחה בארגונים שלא בצדק האשמה על עצם היווצרות המשבר. במקרים אחרים לא עמדו הארגונים בציפייה, הלאו דוקא מוצדקת, למנוע את המשבר מלכתחילה או לפחות לחלץ את ההתישבות ממנו בדיעבד. כתוצאה מן המשברים מצאו הארגונים את עצמם נאלצים לפנות אל המשקים ולהטיל עליהם חובות. תופעה שכמובן לא הגבירה, לשון המעטה, את האמון בין המשקים לבין ארגון הקניות ויצרה מציאות של חשדנות, של העדר נכונות לשתף פעולה עם מערכת קואופרטיבית, של מיצוי עצמי של כושר הישרדות ללא מעורבות הארגון.
שינויים אלו נגסו הן ביכולת והן במוטיבציה של הארגון לפעול להשגת המטרה של מיצוי יתרון הגודל והשגת ערכים מוספים ללקוח במסגרת פעילות הרכש המשותף.

משקי הנגב ומשקי הדרום
ארגוני הקניות של משקי הנגב ומשקי הדרום קיבלו לאחרונה כמה החלטות עקרוניות שתכליתן להתמודד יותר טוב עם הסיטואציה שנוצרה ולהשיג הישגים בתחום הערך המוסף ללקוח. הארגונים הגדירו את תחומי הפעילות מחדש ואפינו אותם בשלושה אפיונים:


א. פעילות בתחום האחזקות – בעלויות ישירות ובעלויות בשם חברי הארגון על נכסים שנצברו בארגון במהלך שנות פעילותו.


ב. פעילות אשראי – ניהול מערכת הקצאת אשראי, בעיקר אך לא רק, למימון הון חוזר, הגדרת מדדים וניהול סיכונים תוך התאמת בטוחות מניחות את הדעת למסגרות האשראי הספציפיות לכל צרכן בנפרד ובראיה רחבה     – לכלל המערכת.


ג. קניות – מיצוי יתרון הגודל על מנת להשיג ערך מוסף גבוה בעת ביצוע פעילות הרכש ללקוחות.


במסגרת הגדרת האיפיונים הנ"ל הובהר הצורך בהפרדה בין ניהול מערכת האשראי לבין ניהול מערכת הקניות. לא עוד קשר ישיר בל ינותק בין צורך באשראי לבין היקפי קניה. ניהול סיכונים מקצועי ואחראי כאמור, במסגרת חטיבת האשראי ובמקביל, ניהול מסגרת קניות מקצועית וענינית שאינה מקצה ואינה מגייסת אשראים.
הארגונים הקצו את המשאבים הדרושים לכל תחום פעילות ונערכו ארגונית לטיפול מקצועי ותכליתי בניהול האחזקות ובניהול האשראי. אשר לפעילות הקניות, החליטו משקי הנגב ומשקי הדרום לבצע מיזוג של פעילות הקניות של שני הארגונים ולאחד את הפעילות תחת קורת גג אחת.
החלטה זו מבוססת על ניתוח מעמיק של פעילות הקניות – עבר הווה ועתיד, שנערכה על ידי גיל אסטרטגיות בשנת 2002. משקי הדרום ומשקי הנגב אימצו את ההמלצות וקיבלו במוסדות המתאימים את ההחלטות המתאימות לצורך ייסוד שותפות והקמת תאגיד הרכש.

לאתר משקי דן